קדמה- המגזין לפיתוח כלכלי של קרן קמ"ח | גליון מס' 3 | תשרי תשפ"ג

12 13 וזה דבר שלדעתכם לא קיים בחברות גדולות בשוק הפרטי? מטבע הדברים גם חברות ישראל: גדולות, אין להן ממשק עם כל האזרחים. אבל גם באופן מהותי מדובר ביקומים נפרדים לחלוטין עם עולמות תוכן שונים. אולי אפשר למצוא את "הדרייב" הזה גם בעמותות עם פעילות חברתית, אבל גם לעמותות יש מוטת השפעה יחסית מוגבלת מאשר לעובדים בשירות המדינה. אולי זה נשמע שאני חוזרת דניאלה: על דברים שאמרתי קודם, אבל ההבדל המשמעותי הוא ההשפעה הרוחבית שיש להחלטות ותהליכים שאנחנו מבצעים כעובדים בשירות המדינה. הבדל נוסף שקשור לאופי העבודה, וגם הוא רלוונטי להיקף ההשפעה: תהליך העבודה. בשירות המדינה הפעולות עוברות תהליך של בדיקה על ידי ממונים ולעיתים גם של גופים מקבילים, כי לחלק מהתוצרים יש השפעה גם על גופים אחרים בשירות המדינה. בשוק הפרטי, העצמאות היא יותר גדולה כי ההתחשבות בגופים אחרים היא פחותה ולכן גם ההשפעה עליהם קטנה יותר. עבדתי בעבר בחברה גדולה תמר: בשוק הפרטי, ההבדל הוא בהסתכלות הבסיסית: האם ההסתכלות היא על הערכים או על הכסף. בשוק הפרטי בוחנים גם את העובד וגם את התהליך דרך החור של המטבע. כל תהליך או שינוי שרוצים לעשות, נבחן האם הוא מביא ערך כספי לחברה או לא. ברוב המקרים גם אין חשיבה לטווח הארוך, כי צריך את הרווח כאן ועכשיו. ומכאן גם נוצרת התפיסה שבשוק הפרטי מלחיצים אותך להראות תוצאות ובשירות הציבורי אין את הלחץ הזה. זה נכון, אבל זה לא בגלל שלא אכפת, אלא כי התהליך נעשה בצורה יותר נכונה ואסטרטגית. אני שומעת לפעמים שטוענים שבשירות המדינה יש הרבה בירוקרטיה, וצריך הרבה אישורים ויועצים משפטיים לעומת השוק הפרטי שהכל הרבה יותר קל. התיאור הזה נכון, אבל הוא לא מדוייק. כי השינויים בשירות המדינה הם שינויים משמעותיים, עם השפעה לטווח ארוך והשפעה רחבה. חייבים לבדוק אותם טוב טוב מכל הבחינות לפני שמטמיעים אותם. וכמובן שכאשר מצליחים להניע כזה תהליך של שינוי, תחושת ההצלחה והסיפוק היא אדירה. בתפקידי הקודם הייתי אחראית על תכניות עבודה במשרד הפנים. עבדנו עם מערכת פנימית שהיו לה נקודות חולשה. התחלתי להוביל תהליך של פיתוח מערכת חדשה. זה היה תהליך ארוך שכלל נייר מדיניות, סקר מול משרדי ממשלה אחרים שעבדו עם אותה מערכת, הקצאת שעות פיתוח, בחינת חלופות, ועוד הרבה תחנות ואישורים בדרך. בסופו של תהליך פותחה מערכת נוחה ויעילה יותר, היא הוטמעה אצלנו והיום היא משמשת גם משרדי ממשלה אחרים. זה נהדר. אחרי שדיברנו על ההשפעה אסף: הרחבה כהבדל המהותי בין שירות המדינה למגזר הפרטי, צריך לזכור שאפשר גם ללמוד דברים טובים מהשוק הפרטי ולהטמיע אותם בשירות המדינה. אני לא עבדתי בשוק הפרטי, אבל כל אחד יש לו אינספור ממשקים עם נותני שירותים שהם לא המגזר הציבורי. מחברת סלולר ועד . בתור מי שאחראי על השירות 4 לתמי שמשרד התחבורה נותן לאזרחים, אני פועל להטמיע את הגישה שהאזרחים הם לקוחות. נכון שיהיו אנשים ציניים שיגידו שהם לקוחות שבויים, אבל כשהאני מאמין שלנו שהאזרחים הם לקוחות, הגישה היא הרבה יותר שירותית, אכפתית ויעילה. למה אני מתכוון? לדוגמה, זה הרי לא סוד שהשירות הציבורי מפגר טכנולוגית אחרי המגזר הפרטי. אחת המטרות שלי במחלקה היא הנגשה של כל השירותים של משרד התחבורה לאמצעים דיגיטליים, וסנכרון איכותי בין המערכות. אחרי שדיברנו על ההבדל באופי העבודה בין השירות הציבורי למגזר הפרטי, האם לדעתכם יש הבדל גם בשאיפה לגיוון כוח האדם ושילוב חרדים בארגון? באופן כללי המגזר הציבורי אסף: פותח את הידיים שלו ומקבל בברכה עובדים חרדים, אבל צריך לעשות הפרדה בין רמת המערכת לרמת הפרט. בסופו של דבר אנחנו עובדים עם אנשים, ובנקודה הזאת אני חושב שאין הבדל גדול בין מקום עבודה בשוק הפרטי למגזר הציבורי. את האמירות "אני אוהב חרדים כמוך" או ביטויים אחרים שמלמדים על בורות וניתוק, אפשר למצוא בכל מקום. צריך לציין לשבח את ההכשרה האיכותית שעברנו בתכנית 'משפיעים', שהציפה לנו את הנקודות האלה והתייחסה לשמירה על אורח חיים חרדי בסביבה מעורבת. הרבה פעמים אני רואה איך הדברים האלה שדיברנו עליהם, באים לידי ביטוי ביום יום שלי. כי עצם ההתייחסות לזה בהכשרה, גורמת לכך שאני לא אופתע מסיטואציות, והתגובות יותר מחושבות ומדודות. אני חושבת שזה קשור לנקודה תמר: שציינתי קודם שהמגזר הציבורי הוא לא ארגון למטרות רווח. זה כל כך את העיכובים ויזמתי מהלך שעזר לנו לאתר את הדרכונים מיד כשהם מגיעים למיון המרכזי וכך הצלחנו לפתור את הבעיה. אז נפלה לי בפעם הראשונה המחשבה שאם אני יכול להשפיע בצורה יחסית נקודתית בשירות ספציפי של נותן שירות אחד, למה לא לנסות לעשות את זה בגדול ובשירות הציבורי לטובת כלל האזרחים. באופן אישי, בבית עם ישראל: משפחתי, גם כשעבדתי בשוק הפרטי, תמיד היה שיח על החשיבות של עשיה חברתית ותיקון עוולות. החלום שלי להיכנס לשירות המדינה התחיל בערך שנה לפני שנפתחה תכנית 'משפיעים', בנסיבות מצערות כשאבא שלי נפטר. הוא היה איש ציבור מוכר בקהילה החרדית בדרום, מלא עשיה בתחום החינוך. כשישבנו שבעה, הגיעו הרבה מנהלי מוסדות, יזמים חברתיים ומנהלי עמותות שסיפרו על העבודה של אבא שלי בכל מה שקשור לפיתוח של מוסדות תורניים באזור. הבנתי שמה שנשאר לאדם אחרי הפטירה, זה לא הכסף והרכוש, אלא העשייה שלו. באופן קצת סימבולי, היארצייט של אבא ז"ל היה ביום חמישי וביום ראשון שאחריו התחילה התכנית. יש משהו חשוב שמתפספס תמר: כשמדברים על עבודה ופרנסה. המניע הכלכלי הוא מניע חשוב ללא ספק, אבל מאוד קשה לעבוד בלי סיפוק. אנחנו משקיעים כל כך הרבה זמן מהחיים שלנו בעבודה, ובסופו של דבר אנחנו רוצים להרגיש את הסיפוק הזה והתרומה המשמעותית. כמו שאמרו לפני, את ההשפעה הזאת והתרומה לחברה, אפשר להרגיש בגדול בשירות המדינה. ובפועל, בפרספקטיבה של כמה שנים אחרי סיום תכנית 'משפיעים' ועבודה שוטפת בשירות המדינה, האם החלום שלכם אכן מתגשם? האם מה שחשבתם על שירות המדינה זהה למה שאתם חווים ביום יום? שאלה קשה, והתשובה היא תמר: מורכבת. שירות המדינה הוא הארגון הגדול במדינה ולכן כל שינוי כרוך בתהליכים ארוכים, ולפעמים גם אחרי עבודה מאוד מאומצת, לא הכל יוצא לפועל. לצד זה, עם הרבה סבלנות, אורך רוח והתמדה, צריך להבין מי השחקנים הנוספים שצריך לרתום אותם, מה האינטרסים שלהם. זה לוקח זמן. אבל כשמתקדמים שלב אחרי שלב, מצליחים לשנות. וכשמצליחים - השינוי הוא בגדול והסיפוק בהתאם. אני ממש מרגישה שזה דניאלה: מה שחלמתי עליו, וזה מה שרציתי לעשות. לדוגמה, ממש לאחרונה טיפלתי במקרה של חברה שדחתה מועמד לעבודה בגלל אי שירות צבאי. זאת אפליה על פי החוק. שלחתי מכתב לאותה חברה, והתברר שהאחראי באותה חברה החליט כך על דעת עצמו שלא על דעת החברה, החברה הודתה בטעות והסכימה לקבל את אותו עובד לראיון עבודה ולשקול את ההעסקה שלו. כל מקרה כזה, שלכאורה הוא מקרה פרטי, יוצר הדים ומשפיע על מניעת האפליה בשוק העבודה כולו. ולכן אני מרגישה שהעבודה בשירות המדינה, ובנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה מאפשרת לי את ההשפעה הרחבה שחלמתי עליה. כשנכנסים לשירות הציבורי, אסף: מגלים די מהר שלא כל כך קל להזיז דברים. תמר תיארה נכון את התהליך והפרוצדורה. אבל מה שיפה בשירות המדינה, שלא רק לרפורמות הגדולות יש השפעה דרמטית על האזרחים, אפילו מעשים קטנים נקודתיים, הם בעלי השפעה רחבה. אני מסתכל על מה שאני עושה במשרד התחבורה. כל פעולה קטנה, בין אם אני מוסיף מידע במכתב סטנדרטי, או אם אני מדייק את המענה במוקד הטלפוני, זה לא שינוי שמשפיע על עשרות אלפים אלא על מאות אלפים ועל מיליונים. קשה לי לענות על השאלה ישראל: האם החלום שלי התגשם, כי אפילו לא ידעתי על מה לחלום לפני שנכנסתי לתהליך. אבל אני רוצה להתייחס להשפעה הרחבה שהחברים דיברו עליה. התפקיד של אגף אסטרטגיה שאני עובד בו, הוא בדיוק הטיפול בנושאים הרוחביים. כלומר נושאים שהם עבודה מול יותר מיחידה אחת, או חיבור בין מחלקות, פרוייקטים שנים קדימה, או 5 לטווח ארוך של תהליכים שכוללים מחקר עומק. יצרנו מהפכה בעירייה של עבודה מבוססת נתונים, כולל הכשרה רוחבית לנציגים מכל אגפי העירייה. וזה מדהים לראות את התוצאות של האגפים, פעילות הרבה יותר ממוקדת, הרבה יותר מקצועית ואיכותית. זה אחרת לגמרי. אסף חורי בשירות המדינה, לא רק לרפורמות הגדולות יש השפעה דרמטית על האזרחים, אפילו מעשים קטנים נקודתיים, הם בעלי השפעה רחבה. ההבדל המשמעותי הוא ההשפעה הרוחבית שיש להחלטות ותהליכים שאנחנו מבצעים כעובדים בשירות המדינה.