קדמה- המגזין לפיתוח כלכלי של קרן קמ"ח | גליון מס' 2 | תשרי תשפ"ב

10 כשהתחלתי את המסלול, לא חלמתי שאמצא את עצמי בתפקיד בכיר באחת מארבע ערים הגדולות בישראל. הייתי סמינריסטית צעירה ב'בנות אלישבע' שהתלבטה בין לימודי גרפיקה להנדסאית אדריכלות לצד לימודי הוראה. כשנרשמתי למגמת גרפיקה, החלטתי להירשם לשתי המגמות. שיהיה, למה לא? כשהתקבלתי לשתי המגמות, היה כבר מי שדאג להסביר לי שמגמת אדריכלות יותר משתלמת ויותר מתאימה לי. אלה היו ההחלטות שסללו את הדרך המקצועית שלי, והובילו אותי לתפקידי הנוכחי. התפיסה שהובילה אותי בתקופת הלימודים היתה, ללמוד כמה שיותר. "מי יודע איזה ידע ישמש אותי בהמשך הדרך", אמרתי לעצמי. בסופו של דבר השאיפה היתה – והיא ברוך השם מתממשת – לפרנס בית של תורה. תוך כדי לימודים, התחלתי לעבוד במשרה התחלתית בתחום האדריכלות. החלום שלי אז היה לפתוח משרד אדריכליות יחד עם חברה מהלימודים. עבדתי בחברה לתכנון מטבחים מוסדיים. אחר כך עבדתי בפרוייקט בניה גדול בירושלים, בתפקיד סזיפי של חישוב כמויות נדרשות של ברזל ובטון לצרכי הפרויקט. יום אחד, סיפרה לי החברה מהלימודים (זאת שצועדת איתי לאורך כל הדרך), שבועדה המחוזית ירושלים בלשכת התכנון, מחפשים בודקת תוכניות בניין עיר (תב"ע). קיבלתי את ההצעה וניגשתי להתראיין. ראש הצוות שראיינה אותי היתה אישה חרדית, וב"ה התקבלתי. הייתי הילדונת , ואמנם לא 20 של המחלקה. רק בת עובדת מדינה אלא דרך חברת כוח אדם, אבל היו מאוד מרוצים מהעבודה והמקצועיות שלי. בהמשך סיפרה לי אחת מראשי הצוותים אצלנו ששימשה גם מ"מ יו"ר הועדה המרחבית לתכנון ובניה הראל, שמחפשים עובדת חדשה בועדת הראל והיא הציעה לי להגיש מועמדות. התקבלתי לעבודה עם תנאים משופרים, כעובדת מן המניין ולא עוד עובדת קבלן. קיבלתי תחומי אחריות חדשים והייתי מעורבת בבדיקה ואישור של תוכניות ופרוייקטים גדולים ומרתקים. במהלך השנים בועדת הראל, שאחראית על אבו גוש, קרית יערים ומבשרת ציון, חזרתי אל ספסל הלימודים. עדיין יחד עם אותה חברה מתחילת הדרך... השלמתי תואר ראשון בהוראה בסמינר נוות ישראל (מטעם מכללת הרצוג) מתוך מחשבה על מקפצה עתידית לתואר שני ועל ניצול הזמן כל עוד שהילדים עדיין צעירים וניתן ללמוד בקלות יחסית. בסיום התואר הראשון, החלטנו לברר על לימודי תואר שני. לא חשבנו ללכת ללמוד, זה היה רק מתוך סקרנות ותו לא. כשקיבלנו את המידע, כמובן שהחלטנו "לקפוץ אל המים". מה שלא לקחתי בחשבון זה, שבשביל לימודים לתואר שני לא מספיק ערב אחד בשבוע, צריך להקדיש לזה לפחות יום שלם בשבוע. בסמסטרים ראשונים נדרשתי להופיע בלימודים, מעבר ליום אחד בשבוע. בעיקר מדבר אחד חששתי: שמקום העבודה יערים מכשולים. ואכן למרות נוהל השתלמויות ברשויות המקומיות שמאפשר לעובד לצאת ללימודים, הממונה עלי לא אישרה לי יציאה ללימודים גם כשהצעתי שיום הלימודים יהיה על חשבון ימי החופשה שלי. כך שאחרי שנתיים וחצי בועדת הראל, נאלצתי להחליט בין התואר השני למקום העבודה. מה שהקל עלי מאוד את ההחלטה, היתה הצעת עבודה במועצה האזורית בגוש עציון. הגשתי מועמדות לתפקיד מנהלת רישוי של המועצה. עוד באותו יום של ראיון העבודה, הודיעו לי שהתקבלתי. תנאי העבודה החדשים כללו יום חופשי ללימודים, על חשבון מקום העבודה. בדיעבד הסתבר שהמולטי-טאסקינג שלי (ביצוע משימות רבות במקביל), הרשימה אותם מאוד. הם הבינו שאם הצלחתי להתמודד בו זמנית עם לימודים לתואר ראשון, עבודה במשרה ילדות 2 מלאה וניהול משפחה עם קטנות בבית, כנראה שאני העובדת שהם מחפשים. את לימודי התואר השני בגאוגרפיה ותכנון ערים, התחלתי כשכבר הייתי מנהלת מחלקת רישוי ופיקוח במועצה האזורית גוש עציון. מלגת הלימודים הנדיבה של קרן קמ"ח, היתה אחד פרוייקט שינוי בינוי רותם כץ