קדמה- המגזין לפיתוח כלכלי של קרן קמ"ח | גליון מס' 1 | פסח 2021

12 13 ללימודים. הדברים שאתם מתארים, הם עבודה מקצועית לחלוטין. השאלה היא האם העובדה שאתם אנשי מקצוע חרדים שנמצאים בצומת הטיפולית, משרתת את המענה למטופל ואת ההתמודדות עם האתגרים שציינתם? במילה אחת התשובה היא מוטי: בוודאי. במפורט יותר התשובה היא שלאורך השנים אני רואה את הקבלה של ההורים, המורים והרבנים, שיש דברים ש"השטיבל" לא יכול לפתור ועדיף ללכת לאנשי מקצוע. אם בעבר היו בתי ספר שנמנעו מלשתף איתי פעולה וטרקו לי את הטלפון, היום המורים והסמכות התורנית רודפים אחרי כדי שאייעץ להם. כאדם תורני, חרדי, המבחן שלנו – אנשי המקצוע הוא חזק מאוד. אנחנו צריכים להראות שנשארנו חרדים למרות המקצועיות שלנו. 100% ב כבר נתקלתי בכמה יועצים חינוכיים מבתים אברכיים, שהראו שהם קודם כל אנשי מקצוע ורק אחר כך מחוייבים לתורה ולגדולי ישראל, והם פשוט נבעטו מאותם מוסדות. והיום כשאני מדבר עם צוותים של תלמודי תורה על 'מוגנות' אני צריך לתקן את מה שעשו אותם יועצים שהיו לפני. מסכים עם מוטי. כשאתה יושב אבי: מול אברך או כל אדם חרדי ואתה מבין את הניואנסים, היכולת שלך להבין אותו, ליצור אמון ולעזור לו היא במקום הרבה יותר עמוק. בפגישה עם פסיכולוג תעסוקתי עולים כל כך הרבה תכנים שאם אתה לא מבין את הקודים והרגישויות היכולת שלך לעזור מוגבלת. סוגיות כמו החשש מה השווער שלי יגיד על זה שאני יוצא לעבוד? האם הזהות שלי משתנה? האם אני עדיין משתייך לקהילה וכדומה. אלה דברים שמישהו מחוץ לקהילה, לא יבין אותם. וזה לא רק כלפי המטופלים, זה אלי: גם כלפי הממונים והרגולטורים. אם לפני חמש שנים, הייתי צריך לרדוף אחרי משרדי ממשלה כדי להסביר להם מהם הצרכים של הקהילה החרדית בתחום מיצוי זכויות, היום הם יוצרים איתי קשר כדי לדייק כל מיני מענים לקהילה. יתרה מזאת אני יכול להגיד, שאתר 'כל זכות' שמרכז את כל הזכויות שיש לתושבי ישראל על פי החוקים והתקנות, מתייעצים איתי לגבי הערכים המתאימים לציבור החרדי והיום האתר החשוב הזה עובר בכל הסינונים הכי מהודרים. הבנתי את החשיבות שלכם כאנשי מקצוע חרדים עבור המטופל, האם קיימת גם השפעה רוחבית של השירות שלכם על הקהילה מעבר למטופל הפרטני שכעת יושב מולכם? כל אחד כמונו שמצליח להיות אבי: חלק מעולם המעשה וגם לשמור על הזהות התורנית שלו, משפיע על הקהילה בצורה חד משמעית. אנשים רואים כל יום שהעובדה שאתה עובד בצורה מקצועית ומשתכר כמו שצריך, לא בא על חשבון התורניות והרוחניות שלך. אתה הופך להיות מודל לאנשים שבאים להתייעץ איתך וגם לסביבה שלהם, ואין ספק שיש לזה השפעה רוחבית. לפעמים אנחנו אפילו לא יודעים עד כמה. את ההשפעה הרוחבית על מוטי: הקהילה, אני רואה בעצם זה שהורים לילד בכיתה ח' מתייעצים עם יועץ חינוכי על עולם הישיבות. זאת דוגמא להשפעה חזקה וחדשה, זה דבר שלא היה קיים בעבר. פתאום הורים מתחילים להגיע ליועץ חינוכי ולדבר על ישיבות, זה דבר שלא היה אף פעם. ולא רק ההורים, גם הישיבות מתייעצות לפני קבלת תלמיד, בשאלות כמו האם לזרוק תלמיד או שהיעוץ החינוכי יכול להציע טיפול חינוכי מתאים. וכל זה השפעה ישירה של נוכחותם של יועצים חינוכיים חרדים ומקצועיים. כשעושים עבודה מקצועית אלי: וטובה, זה משפיע על הקהילה והסביבה. אצלנו בביתר עילית נוצר שיתוף פעולה מעניין בין קופת הצדקה העירונית לאגף רווחה - מיצוי זכויות. במסגרת הסיוע לנזקקים, הם מעבירים אותם תהליך שיקום כלכלי שחלק מרכזי בו הוא מיצוי זכויות. בעבר, זה היה טבעי שקופת הצדקה מפנה את המשפחות למאכערים בקהילה, אבל בשנים האחרונות הם מפנים את הנצרכים ליעוץ וסיוע במיצוי זכויות אלינו, כי הם יודעים שאנחנו נותנים את המענה המקצועי המדוייק ועם רגישות קהילתית. אנחנו מקיימים את הפאנל הזה במסגרת מגזין 'קדמה' של קרן קמ"ח. עד כמה אתם רואים את קמ"ח כגורם משמעותי בצמיחה המקצועית שלכם? כשהחלטתי לצאת ולהתמקצע, מוטי: הייתי אברך כולל. אין צורך להרחיב על היכולות הכלכליות של אברך כולל. קמ"ח נתנו לי את האפשרות ללמוד תואר ראשון והיו שם בשבילי עם המלגה, אבל לא רק. הם דאגו שאני לא אקפוץ לים ללא עזרה. אם זה בקורסים באנגלית או בסיוע בתחומים אחרים שהם לא רק כספיים. את התואר הראשון עשיתי אבי: באוניברסיטה הפתוחה, ושם אתה יכול ללמוד בקצב שלך. אבל התואר השני זה הסיפור האמיתי. אלה שנתיים מאוד אינטנסיביות ומאתגרות שלא מאפשרות לך לעשות שום דבר אחר במקביל. והאנשים בקמ"ח הבינו שאני באמת צריך את העזרה הזאת, ובזכות זה צלחתי את התואר השני. היום, כפסיכולוג תעסוקתי אני מרגיש שזאת סגירת מעגל שבה אני מחזיר לקהילה את מה שקיבלתי מקמ"ח, כי רוב העבודה שלי בתחום התעסוקתי, היא בתוך הציבור החרדי. צריך להודות למשפחה, אלי: האשה והילדים על התמיכה בזמן הלימודים, אבל לקמ"ח יש מקום מיוחד בסיפור ההצלחה הזה. כשנכנסתי למכינה, אשתי בדיוק התחילה טיפולים כימותרפיים. שאלתי אותה מה לעשות ואני אקבל כל החלטה שתחליטי, היא אמרה לי להמשיך. כשהתחלתי את התואר הראשון היא שוב דרבנה אותי להמשיך למרות מצבה הרפואי, וקרן קמ"ח היו שם. הם עזרו לי עם מלגת לימודים וגם עם מלגת קיום. אין לי ספק שהמעטפת של קמ"ח, זה מה שעזר לי לסיים את התואר הראשון ובהמשך עזרו לי גם בתואר השני. ההפי אנד המרגש הוא שגם אשתי למדה תואר בעבודה סוציאלית ועכשיו היא לומדת לתואר שני. כיום, אחרי שכבר התבססתם בתחום שלכם, האם לדעתכם יש עוד צורך בעובדים חרדים בתחום והאם תמליצו לחרדים נוספים ללמוד את המקצוע שלכם? יש ביקוש וצורך גדול בעובדים אלי: סוציאלים חרדים. אני ממליץ לכל אחד, בראש ובראשונה להתייעץ עם רבותיו ולקבל את ברכת הדרך. מה שצריך כדי להצליח, זה הרבה סייעתא דשמיא. זה תחום תעסוקתי מרתק, עם הרבה סיפוק ותחושת תרומה לקהילה, אבל זה לא מתאים לכל אחד ולא כולם מתחברים. כשהחלטתי לצאת ללמוד מוטי: תואר ראשון, סיפרתי את זה ליהודי חשוב שהייתי באמצע תהליך ליווי לבן שלו. הוא שמע אותי ופרץ בבכי. הוא טען שכעת אני מקדם את הבן שלו, אבל אני אלך ללמוד תואר ראשון ואני בוודאי אשתנה ואהיה אדם אחר. פניתי לשני רבנים שמכירים אותי, ושניהם אמרו לי תלך תתמקצע אתה תישאר אותו דבר. ואגב עד היום אני נשארתי אותו דבר, ומדבר עם המטופלים בגובה העיניים. אז כן, צריך עוד יועצים חינוכיים חרדים, אבל צריך להתייעץ עם רבנים שמכירים אותך לפני שיוצאים ללמוד כל תחום, ובטח אם מדובר בתחום שכל כך משפיע על נשמות רכות. בתחום שלי יש כיום רק שלושה אבי: פסיכולוגים תעסוקתיים חרדים. בוודאי שיש צורך בעוד אנשי מקצוע חרדים בתחום, במיוחד לאור העליה בביקוש ליציאה לתעסוקה. אבל חשוב לציין נקודה קריטית, שנכונה גם לתחום שלי וגם לתחום של החברים החשובים כאן בפאנל. רוב האנשים שפונים לעסוק בתחומים טיפוליים, עושים זאת מתוך מוטיבציה לעזור לאחרים. אם אין את תחושת האלטרואיזם הזאת (העזרה לזולת נ.ש.), אני לא ממליץ להיכנס לתחום הזה. אבל מי שמתאים, תבוא עליו הברכה, הרבה אנשים מחכים לעזרה מקצועית נכונה. אם עוד אנשים יכנסו זאת תהיה תרומה חשובה לקהילה. אבי רוזנבאום מוטי זולברג אלי ימיני "...הקורונה העצימה בעיות קיימות. כלומר מי שהיה חלש קודם הוחלש עוד יותר בקורונה, ולכן אנשים במגזר החרדי שגם לפני כן היו בקשיים תעסוקתיים בגלל חוסר השכלה והיעדר מיומנויות, הם היו הנפגעים הראשונים" "כשנכנסתי למכינה, אשתי בדיוק התחילה טיפולים כימותרפיים. שאלתי אותה מה לעשות ואני אקבל כל החלטה שתחליטי, היא אמרה לי להמשיך... ההפי אנד המרגש הוא שגם אשתי למדה תואר בעבודה סוציאלית ועכשיו היא לומדת לתואר שני"