דברי חיזוק בתקופה זו מאת הגאון הרב יוסף אלפנט שליט"א מראשי ישיבת מיר

אנו עוברים כעת אירועים קשים שלא ידענו כמותם מעולם. כאשר 'פורענויות באות לעולם' – קשיים של בריאות, פרנסה וכו', מוטל על כל אחד לעשות חשבון הנפש לעצמו.

קודם כל להתחזק בתורה, ובוודאי אין שאלה לגבי תפילה. אולי נתמקד בנקודה אחת, שהיא במחשבה ובשפתיים של כל אחד, אך המצב החדש מהווה הזדמנות לחשוב עליה מחדש בדרך שאינה אפשרית בזמנים רגילים. 

נקודת הביטחון. מובא במספר ספרים, מה הכוונה במידה הביטחון התמונה המלאה והגבוהה ביותר של הביטחון נאמרה במילים של דוד המלך בתהילים בפרק קל"א: "אם לא שוויתי ודממתי נפשי… כגמול עלי אמו" – כמו תינוק, עולל, שתלוי באמו לחלוטין בדרך המושלמת והקיצונית ביותר. 

ויודע שהיא תספק לו את כל צרכיו. לא רק המזון, אלא כל פרט בטיפול שלו. הגאון מסביר: 'שהתינוק סומך לגמרי על אמו ואין לו שום דאגות על העתיד'. זה היחס ביננו לקב"ה. 

בזמנים רגילים קשה לאדם להגיע לדרגה זו , נדמה לו שיש דברים שהוא שולט בהם ושיש לו כוח. כיום יש לנו מצב שונה. גם אנשים שההצלחה האירה להם פנים, שיש להם כל מה שנדרש ויותר, אומרים זה לזה שהדבר הזה הוא מעבר לכל, מעבר לכל שליטה, כלפיו לא מועילים לא הכסף לא הכוח ולא הקשרים. 

מלבד חשבון הנפש שמוטל על כל אחד, אפשר לראות באירועים הקשים הזדמנות שהקב"ה נתן לנו להראות שאנו תלויים בו לגמרי, שאין כל אמצעי אחר שיכול להגן עלינו . 

זו הזדמנות לא רגילה, אולי פעם בחיים, לרכוש את התחושה העמוקה של חוסר שליטה וחוסר וודאות. זה לא מצב שהוא מחוץ לשליטה, זה מצב שהוא הוא מחוץ לשליטתנו, אבל יש מי ששולט בו. בעצם כל מצב הוא מחוץ לשליטה שלנו, אלא שכעת נפתח לנו חלון, ומי שרוצה לראות, יכול לקבל את ההרגשה עד כמה אנו 'כגמול עלי אמו' באופן מוחלט. 

הוא היחידי שיש לו שליטה, אין עוד מלבדו, ואת ההרגשה והדרגה הזו עלינו להחיל על כל הדברים שאנו מאמינים בהם בשגרה, פוליטיקה, כסף וכו'. הקב"ה מראה לנו עד כמה אין שום כוח בעולם שיכול לשנות את המצב הסכנה היא שכאשר הצרה חולפת אנו מאבדים את ההרגשה הזו. זו הזדמנות להעלות את הרמה של הביטחון, לרכוש את המידה בעומק, להישאר עם תחושת חוסר האונים שיש לנו עכשיו וגם אחר כך לתלות בו את כל ביטחוננו. דוד המלך מסביר לנו בפרק זה גם מה מעכב את האדם או חוסם אותו מהרגשה גבוהה זו. 

'לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני' אם לא שוויתי.. המעצור הגדול ביותר הוא הגאווה, כאשר אדם חושב על עצמו יותר ממה שהוא, הגאווה גורמת לאדם לא לראות את קטנותו, היא מונעת מהלב והעיניים לחוש את הביטחון המלא. 

גאווה פוגעת ביכולת לראות את חוסר שליטתו בכל, האדם משייך לעצמו דברים שונים – רכוש, תובנות, וכו', ומתרחק מהדרגה של 'כגמול'. דוד המלך אומר שזהו המעצור הגדול, תחושת השליטה. במצבנו היום כולנו מרגישים את דלות כוחנו, כולנו ענווים, מגדול על קטן, מראש ועד עקב, אין לנו שום יכולת מעצמנו, כל דבר יכול להילקח מיד. דרגה זו היא מתנה שנוכל לקחת מזמנים קשים אלו. 

וזה מוליך לנקודה נוספת. הרב פנקוס בשערים לתפילה אומר שזו לא רק דרגה של בטחון, אלא דרגה שמשנה את התפילה. כאשר אם מחזיקה בתינוק והוא בוכה, לא ייתכן שהיא לא תספק את צרכיו בכל עת, ביום ובלילה. 

כי התינוק תלוי בה, בלעדיה אין לו קיום. גם הקב"ה מקשיב לתפילה כשהיא נובעת מתחושה זו, כמו האם שלא יתכן שתתכחש לבכי של התינוק. אבל זה תלוי בכך שאנו נרגיש כמו התינוק, זהו המהלך של התפילה הרמב"ן בפרשת שופטים בעניין היחס ליתום – 'כי אם יזעק אלי שמוע אשמע את זעקתו' מסביר – "שכל אלו אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו, שמוע אשמע צעקתם". 

זו הדרגה והמצב של 'כגמול עלי אמו', היתום מרגיש תלות, חוסר שליטה – וממילא ה' שומע לו. תחושת התלות הזו יוצרת את הדינמיקה של 'שמוע אשמע', כי הם סומכים עלי לחלוטין. זהו מצב בו יש לנו ביטוח שה' שומע לנו.

הספורנו אומר כי הפסוק "כגמול עלי אמו" מדבר על תפילתו של דוד לישועה. התינוק 'שהוא מייחל לחסד אמו שתיתן מזונו אע"פ שלא תיתן לו מה שירצה. 

קיוויתי שתבוא הישועה אע"פ שלא תושג במועד שחשבתי.' התינוק סומך על האם שתתן לו מה שצריך גם אם אינו יודע מה טוב לו. "יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם' –מצודת דוד, 'ממני ראו וקוו את ה' מעתה ועד עולם'. 

דוד אומר כי אם נלמד ממנו להגיע לדרגה זו, אז גם כלל ישראל, יתפללו ויקווה לה' לעולם, גם אם לא נענתה התפילה מיד וגם אם לא נענתה כפי שרצו. "קווה אל ה' חזק.. וקווה" – להתפלל שוב ושוב, גם אם לא יענה, להתפלל מעתה ועד עולם. 

אנו לא מחליטים מתי הישועה תבוא ואיך תבוא, להיות בוטחים גם אם נראה שתפילתנו לא נענתה, נתפלל שוב. הדרגה של כגמול עלי אמו היא מבטיחה לנו שה' ישמע, 'שמע אשמע צעקתו' , הוא נשען וסומך רק עלי.

 יש לנו אפוא חלון הזדמנויות לשני דברים שאיננו יכולים להשיג בימים של שגרה. הגיע אלינו אירוע בו אבדנו שליטה, בו אנו רואים כי אבדנו שליטה שהרי אף פעם אין לנו שליטה. כעת אנו זוכים לראות אירוע שהנקודה המרכזית שלו היא איבוד שליטה, ומצב זה מאפשר לדרוש מעצמנו שני דברים – כגמול עלי אמו, תלות מוחלטת ברורה, להחדירה לעצמות. ואת זה להעביר לתפילות שלנו, וכך להתפלל. אם ניקח את זה ונאבק בטבע של גאווה ושחצנות שיש בעולם ' לא גבה לבי', נוכל להגיע ליותר ענווה וצניעות, ולקחת עמנו את הדרגות האלו לימים אחרים שיבואו.

אולי זה יסביר את הזמנים הקשים שאנו עובדים כעת. יחל ישראל… מעתה, מכעת ממש, ועד עולם – יהיה אשר יהיה המצב. 

קווה.. ושוב קווה… אם ניקח זאת לעוד שנה, לעוד חודש, לעוד שבוע, זה ישנה את כל הליכותינו, בין אדם למקום, לחברו, לתפילה, הרגשה שניקח אתנו תביא לנו בעז"ה את הישועה.